כ-30 שנה עברו מאז הקמתי את חסדי נעמי. 30 שנה של עשייה, של נתינה. 30 שנה שהמתנדבים שלנו מסייעים לקהילה. הקמתי את חסדי נעמי כי תמיד חשתי שחיי היו יכולים להיות טובים יותר
כ-30 שנה עברו מאז הקמתי את חסדי נעמי. 30 שנה של עשייה, של נתינה. 30 שנה שהמתנדבים שלנו מסייעים לקהילה. הקמתי את חסדי נעמי כי תמיד חשתי שחיי היו יכולים להיות טובים יותר כילד אם היתה עמותה כזו בסביבתנו והבנתי שאם אני הרגשתי כך על בשרי – אזי שמצאתי בעצם את המשימה שבורא עולם הכין לי.
את ב"ס אליו הייתי מגיע רעב מדי יום למשך תקופה מסוימת – לא סיימתי. אז הלכתי לעבוד כדי שיהיה אוכל. למעשה, היינו כה עניים שאני יכול לומר ש"בתקופת העושר" של משפחתנו – גרנו בצריף, עם וילונות, שהפרידו בין שירותים מטבח וחדר. אני זוכר שאמא היתה לוקחת לחם יבש כדי שלא נתרגל ללחם טרי.
מה לא עשיתי כדי להתפרנס? במריטת עפות, ניקיון מדרגות, ניקיון שטיחים, מכירת נחושת, ועוד. כמעט בכל דבר שקשור לעבודת כפיים – עסקתי. אבל יודעים מה, איני מתלונן. זה עדיף מליפול לפשע, שזו בעצם האופציה השניה שעמדה בפניי ובפני חבריי בשכונת שפירא בתל אביב.
עד היום הרעב בוער בי, אמנם לא ללחם, ויכול להיות שהסיבה שבטני הולכת לפניי לכל מקום אליו אני מגיע מקורה ברזון מתקופת ילדותי. מה גם שחוץ ממזון הממלא בטן זו, היא מלאה גם באהבה לאשתי שנמצאת לצדי כבר 50 שנה. עד היום אני מאוהב בה כאילו ומדובר ביום הראשון בו ראיתי אותה ונפלתי שבי בחן ובפנינים השזורים בנשמתה.
ובכל זאת, את הרעב ללחם, איני שוכח. הזיכרון חקוק בליבי. וזו הסיבה שהצלחתי להקים ארגון חסד כה גדול. אני בא מלמטה, מהשכונה. אני בא מהמקום בו רעב היה שגרה – אני דובר את שפת הרעבים ומכיר את המתמטיקה של הרעב כאילו ויש לי דוקטורט. אני מכיר את ההרגשה שהבטן צמודה לגב, אני מכיר את ההשפלה. וכשאני רואה אנשים שמוכנים להלחם על תחתיכת לחם אני מבין לליבם, ולבטנם.
את מורשת הנתינה העברתי הלאה למשפחתי. בני משה, משמש מנכל העמותה וגם יו"ר של עמותת לב נעמי, זרוע של חסדי נעמי – שמתעסקת בכל מה שקשור לשילוב בין בריאות ועוני. ואנחנו תמיד משתדלים להעביר את הנושא הלאה לאחרים.
כולי תקווה שלשנה החדשה אלוקים יסייע לממשלת ישראל, לסייע לציבור הישראלי. להוריד את יוקר המחיה, להוריד את מידת העוני, להוריד את מידת הרעב, להקל על העניים, על היתומים, על האלמנות. להקל על החיילים הבודדים שגם שומרים עלינו וגם סובלים מהבדידות. מי יתן ושאלוקים יסייע לממשלת ישראל להקל על הקשישים, ועל ניצולי השואה. להקל על החולים, ובכלל – על כל מי שצריך. כך או כך, אנחנו תמיד שם עבור הציבור הישראלי, תמיד נשאר עבורכם ראשונים בקו במלחמה נגד העוני. שנה טובה, לכל עם ישראל.
אנחנו תמיד זקוקים לעוד אנשים. לתרומות או להתנדבות ניתן להקליק
או לטלפן ל 1800-677-777.